הואשם במכירת אלכוהול לקטינים וזוכה!

סיפור על נאשם שהוגש נגדו כתב אישום עקב מכירת אלכוהול לקטין, בניגוד לסעיף 193א לחוק העונשין.

הנאשם עבד בפיצוציה בעיר לוד, ובמהלך ערב מסוים נתפס כאשר מכר בירה מסוג קרלסברג לקטין. כתב האישום כלל שתי פעולות של מכירת אלכוהול לאותו הקטין באותו היום בהפרש של כמה שעות.

אך הנה כי כן, לא סתם קטין מן היישוב היה האדון שביקש לקנות אלכוהול, אלא סוכן של המשטרה, שפעל מטעמה.

הנאשם נתפס לבסוף לאחר פעולת המכירה, הוא נעצר נחקר והוגש נגדו כתב אישום במסגרת ת"פ 51384-06-12 משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה נ' סבאח.

טענות הנאשם

הנאשם טען כמה טענות משפטיות. האחת היא טעות במצב הדברים. טען הנאשם בפשטות כי הקטין לו מכר אלכוהול כלל לא נחזה היה להיראות כקטין עקב מבנה גופו.

הטענה השנייה היא טענת הגנה מן הצדק שנסובה סביב התנהגות המשטרה. כך טען: "אותו קטין פעל כ-"סוכן" שהופעל על ידי המשטרה ולא כלקוח רגיל. בנסיבות אלה, יש לבחון האם התנהלותה של המשטרה כמי שהפעילה "סוכן מדיח" פגעה בהוגנות ההליך הפלילי.

>>> הפורום לענייני פלילים <<<

לטענת הנאשם, הפעלה של "סוכן מדיח" על ידי המשטרה, שנוטל חלק אקטיבי בעידוד ביצועה של העבירה, צריכה להיות שמורה לפשעים חמורים.

העבירה של מכירת משקה משכר לקטין הינה עבירה יחסית קלה ולא היה מקום לעשות שימוש באמצעי של סוכן מדיח, וזאת לא כל שכן על ידי הטעיית הנאשם תוך שימוש בקטין שעל פי מראהו נחזה להיות בגיר".

מהי הגנה מן הצדק?

טענת הגנה מן הצדק קבועה בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי, [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982. טענה זו היא טענה אותה ניתן לטעון כאשר נאשם בהליך פלילי טוען כי עצם ההליך עומדת בסתירה לעקרונות יסוד חוקתיים, ועומדת בסתירה למוסר ולמצפון.

דוגמא לכך היא סיטואציה שבה אדם עומד לדין בגין תקיפה אך עצם מעצרו היה נגוע באלימות ובמעצר לא חוקי.

בנסיבות, הנאשם טען כי התנהלות המשטרה, שבמסגרתה נשלח סוכן סמוי שהדיח את הנאשם לבצע עבירה, מקימה לו טענה של הגנה מן הצדק, ועל כן על בית המשפט לזכותו מעבירה.

קיראו: הזכות לייצוג משפטי

סוכן מדיח מנגד, הוא כינוי לסיטואציה שבה המשטרה נעזרת בסוכן סמוי כדי לאתר פשעים. אך הסוכן הסמוי לא פועל לצורך קבלת מידע מפליל, אלא פועל באופן אקטיבי ומשדל אנשים כדי לבצע עבירה. התנהגות כזו עומדת בסתירה ברורה לאופן בו סוכן משטרתי צריך לפעול.

הכרעת בית המשפט

תחילה, התייחס בית המשפט לטענת הנאשם לפיה הקטין לא נחזה להיות קטין עקב מבנה גופו. בית המשפט קיבל את הטענה באמרו: "לאחר צפייה בדיסקים המתעדים את שתי המכירות נשוא כתב האישום, וכן התרשמות מהקטין (שבמועד שמיעת עדותו כבר בגר), הנני קובע כממצא עובדתי שהאפשרות להסיק שמדובר בבגיר בשנות העשרים לחייו ולא בנער בשנות העשרה לחייו, היא אפשרות סבירה ביותר".

לקריאה נוספת: עקרונות בדיני עונשין לפי שיטת המשפט בישראל

לאחר מכן, התפנה בית המשפט לדון בטענת הנאשם לקיומו של סוכן מדיח:

בית המשפט קבע כי עסקו של הנאשם הוא ניהול פיצוציה, דבר שלא נעשה במחשכים, על כן "עסק של פיצוצייה שבנסיבות רגילות מתנהל באופן גלוי ולעיני כל לא תמיד יצדיק שימוש בסוכן מדיח".

בית המשפט קבע כי אומנם לעיתים יש צורך להיעזר בסוכן משטרתי גם בעבירות הנעשות בפרהסיה, אך העיקרון לפיו בית המשפט יבחן את התנהלות המשטרה יהיה עיקרון המידתיות. בנסיבות קבע בית המשפט כי השימוש בסוכן מדיח היה לא מידתי.

בית המשפט קבע כי לא מדובר בנאשם שיש כלפיו מידע על מקרים קודמים. בהיעדר מידע כזה פסק "כי לא השתכנעתי שבנסיבות העניין היה קיים צורך אמתי בהפעלת סוכן מדיח, בין כלפי הנאשם ובין כלפי העסק שבו עבד".

מנגד, קבע בית המשפט כי אילו היה מדובר במקום שיש לגביו מידע על מכירה קבועה של אלכוהול לקטינים, אז השימוש בסוכן מדיח היה יותר מידתי וראוי. עוד נקבע כי את העבירה בנסיבות ניתן היה לאתר בדרכים פשוטות יותר, ולא בסוכן מדיח.

לסוף, העובדה שהקטין באמת נחזה לבגיר, רק מחזקת את היעדר המידתיות בה פעלה המשטרה. יפים דבריו בנסיבות: "במקרה שבפני, עולה השאלה האם ניתן לרפא את הפגמים שנתגלו בהתנהלות המשטרה בעת הפעלת "הסוכן המדיח" באמצעים מתונים ומידתיים יותר מאשר ביטולו של כתב האישום.

האמצעים המתונים יותר יכולים להיות או פסילת  הראיות שהושגו ע"י הסוכן, בדמות בקבוקי הבירה, על פי דוקטרינת הפסילה הפסיקתית; או הקלה בעונשו של הנאשם.

סבורני שלאור הנסיבות הכוללות של הנאשם ושל האירועים נשוא כתב האישום, שני האמצעים האמורים אינם נותנים מענה מספיק לריפוי הפגיעה בתחושת הצדק וההגינות עקב ההפעלה של "סוכן מדיח", כפי שנעשה בתיק שבפני".

לקבלת יעוץ משפטי אישי ומיידי ליחצו כאן!