איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין
אם לא תעשה מה שאני אומר לך לא יהיה לך טוב! אני מודיע לך שאם לא תחזירי את המפתחות אני אשלח אנשים לטפל בך! האדם ששמע את האיומים האלה יכול להגיש תלונה במשטרה כנגד המאיים. לפי החוק בישראל וברבות ממדינות העולם, אסור לאיים. אסור לגרום לבנאדם אחר לחשוש פן יגרם לו נזק פיזי או חומרי.
לפני שמדברים צריך לחשוב פעמיים. לפני שמשמיעים איומים צריך להבין את המשמעות החוקית של סעיף 192 לחוק העונשין וההשלכות של האיום.
במובן הכללי, איום הוא התנהגות מסוג כלשהו שיכולה לגרום לבן אדם שיש לו רגישות סבירה לפחד מפגיעה או נזק. אין צורך שההתנהגות עצמה תהיה בהכרח אלימה ותגרום לפחד על מנת שהאדם יחוש מאוים. ניתן לראות שהתנהגות מעין זו משויכת גם בפן המשפטי לפרק בקודקס הפלילי שעוסק בין השאר בעבירות בריונות.
עבירת האיומים מופיעה בסעיף 192 לחוק העונשין תשל"ז-1977 וקובע שמי שמאיים על אחר בצורה כלשהי בפגיעה שאינה כדין בנכסיו, חירותו, גופו, פרנסתו או שמו הטוב שלו או של מישהו אחר בכוונה להקניט או להפחיד את אותו פרט דינו מאסר לתקופה של שלוש שנים.
מהן יסודות העבירה לפי סעיף 192 לחוק?
חובה להבין שעבירה מסוג זה נחשבת לבין המורכבות הקיימות במשפט הישראלי ולא בהכרח כל אמירה או התנהגות שתיראה לפרט כאיום יהווה בהכרח איום לפי ההגדרה המשפטית של החוק.
>>> הפורום לענייני פלילים<<<
יחד עם זאת, המחוקק רואה בה עבירת אלימות לכל דבר ועניין כאשר האלימות במקרה זה הנה אלימות מילולית ולכן גם נקבע בצידה עונש מאסר לתקופה משמעותית.
בדומה לכל עבירה אחרת המופיעה בקודקס הפלילי גם לצורך הרשעה בעבירת איומים על המאשימה להוכיח את קיומם של יסוד העובדתי ונפשי במעשיו של הנאשם במקביל לכשרותו הפלילית ברמה של מעל לספק סביר.
לקריאה נוספת: איום בכתב לרצוח
בדנן, היסוד העובדתי שהתביעה נדרשת להראות הוא איום בכל דרך לפגיעה, בחירות, בגוף, בשם הטוב, בנכסים או בפרנסה של אותו אדם או גורם שלישי.
במקביל נדרשת המאשימה להראות במסגרת כתב האישום כי הדבר בוצע מתוך כוונה להפחיד או להקניט את אותו פרט שכלפיו בוצע האיום.
יש לשים לב שהדעה של המלומדים השונים היא שאותן אמירות צריכות להיות מופנות באופן ספציפי כלפי אדם ולא כנגד מוסד מסוים. בדומה אותו הפרט שהאמירות הן כלפיו צריך לקלוט ולהפנים אותן ולא מספיק שאותו נאשם זרק את המילים באופן כללי לחלל האוויר.
קיימת מחלוקת בין המלומדים בעניין השאלה האם צריכה להתקיים זיקה של קרבה בין האדם שהשמיע את האיומים לפרט שכלפיו הם נאמרו.
המבחן לקיומו של איום בו משתמשים בתי המשפט הוא המבחן האובייקטיבי של האדם הסביר, דהיינו אם הדברים שנאמרו על ידי אותו פרט היו בעלי אופי של איום בהתאם להשפעה הפוטנציאלית שלהם על האדם הסטנדרטי ולא בהתאם להרגשתו של אותו אדם שאליו הדברים כוונו.
פסק דין בערעור פלילי - אישום באיומים
מצאנו בארכיון הפלילי את הדיון בערעור שבהליך ע"פ 28163-10-11 מדינת ישראל נ' דרור - המאשימה הגישה נגד המשיב כתב אישום בגין איומים, כאשר לפי טענתה ב-23 למאי 2010 בשעה 10:00 איים המשיב על עובדות משרד הרווחה בקריית שמונה שהוא יפגע בהן ובמחלקה בה הן עובדות.
קיראו גם על: העלבת עובד ציבור לפי סעיף 288
בית משפט השלום זיכה את המשיב בטענה שהמאשימה לא הוכיחה את היסוד הנפשי הנדרש לעבירה משום שהדברים היו בגדר תיאור ולא כוונה לביצוע מעשה כלשהו.
המאשימה ערערה על הזיכוי בכך שבמילים שנאמרו כן התקיים היסוד הנפשי של העבירה ולכן יש להרשיעו בגינה. בית המשפט המחוזי בנצרת בראשות כבוד השופט אשר קולה מקבל את הערעור וקובע שהמשיב כן התכוון להקניט ולהפחיד באופן ספציפי את עובדות המקום ולכן יש להרשיעו לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
הואשמת באיומים? לחץ כאן לפניה
אישית והתייעצות עם עורך דין פלילי מעולה!
