אלימות כנגד קשישים

אחת העבירות המכוערות ביותר היא אלימות נגד קשישים. מעבר לפגם המוסרי שבתקיפת אדם חסר ישע, מדובר לא אחת באירועים חמורים ואכזריים המתבצעים נגד אנשים חלשים ומסכנים.

בית המשפט העליון דן השבוע בעניינו של נאשם שביצע שני אירועי שוד. עסקינן בע"פ 1041/14 ראיד קרקי נ' מדינת ישראל.

עובדות המקרה

המערער הורשע בשני מקרים. במקרה הראשון הוא הציע לאישה מבוגרת לקנות שני מקררים שהיו בחצר ביתה. לאחר שהם התווכחו על המחיר, הוא ניצל רגע מסוים בו היא לא שמה לב למתרחש וגנב ממנה כסף.

היא ראתה זו, והוא דחף אותה וברח מהמקום. במקרה השני, הוא גנב ארנק מאדם קשיש שהיה מחובר למכונת הנשמה, תוך שהוא דרש ממנו "להראות לו כמה כסף יש לו". המתלונן הציג בפניו את הארנק, והמתלונן נטל אותו וברח מהמקום.

>>> הפורום לענייני פלילים <<<

בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בכתב אישום מתוקן (שנדון לעיל) והטיל עליו 50 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי אשר הרשיע וגזר עליו את העונש המצוין, קבע כי מדובר בעבירות הפוגעות קשות במרקם החברתי וכי עבירות אלו הנעשות כלפיו קשישים הן חמורות כפליים.

כלשונו- "טמונה חומרה מיוחדת בכך שהמערער נכנס לבית המגורים של המתלוננים שעה שהם שהו בו, נסיבה שיש בה כדי להגביר את האימה אשר הוטלה עליהם". מנגד, בית המשפט המחוזי התייחס גם לנסיבות המקלות בעניינו של הנאשם. כגון- התמכרותו לסמים, ורצונו להשתקם.

הערעור לבית המשפט העליון

בערעור לבית המשפט העליון הציג המערער טענה ייחודית, לפיה העבירות בהן הוא הורשע "לא כללו תכנון מוקדם", אלא שהוא ביצע אותן בשל "פרצה שקוראת לגנב".

כלומר הוא הבחין בסיטואציה בה נמצא היה אדם קשיש וחסר ישע, ולכן הוא ביצע את העבירה. בעצם, לטענתו של המערער, בגלל שהוא לא תכנן מראש את העבירות הרי שיש להתחשב בו במתן העונש.

בנוסף, טען המערער כי העבירות בוצעו כדי לממן את צריכת הסמים אותם הוא נטל באותה עת, ולא לשם "בצע כסף טהור או אכזריות לשמה".

המערער אף טען כי לאף אחד מהנפגעים מהעבירות שביצע לא נגרם נזק גוף כלשהו.לבסוף אף טען כי יש להתחשב בו בשל העובדה כי הוא משתקם בכלא מזה זמן רב באגף "הנקי מסמים".

קיראו על: החזקת סמים לשימוש עצמי לפי סעיף 7(ג) לפקודת הסמים

הכרעת בית המשפט העליון

בית המשפט העליון דחה את הערעור. הכלל הוא כי ערכאת ערעור לא מתערבת בעונשים המוטלים ע"י הערכאה המנהלת את המשפט. החריג לכלל הוא במקרים בהם מוטל עונש קיצוני או חריגה קיצונית ממדיניות הענישה הנהוגה בנושא מסוים ע"י אותה ערכאה.

לא כך נעשה בנסיבות העניין, ועל כן אין להתערב בעונשו של המערער. כלשונו של בית המשפט- "עיון בגזר הדין של בית המשפט המחוזי ובטענות הצדדים מגלה כי לא נפלה בגזר הדין טעות המצדיקה את התערבותנו או שיש בו חריגה ממדיניות הענישה הנהוגה".

עמדת בית המשפט - תקיפת קשישים

בית המשפט העליון אף התייחס לחומרה היתרה הקיימת בביצוע עבירות כלפי קשישים- "אין צורך להכביר מילים בדבר החומרה היתרה הטמונה בעבירות אשר בביצוען הורשע המערער.

בעבירות גניבה או שוד המכוונות כנגד קשישים נעוצה נבזות מיוחדת, המצדיקה השתת ענישה ממשית ומרתיעה הכוללת רכיב משמעותי של מאסר מאחורי סורג ובריח".

בנוגע לטענתו של המערער לפיה הוא ביצע את העבירות בשל "פרצה הקוראת לגנב" קבע בית המשפט העליון כי "אין לקבל טענות אלה. אף אם יש ממש בגרסת המערער לפיה הוא לא ידע מה גילם של יושבי הבתים אליהם הוא נכנס, עדיין לא ניתן לומר כי מעשיו נעדרי תכנון או תחכום, או כי הם מנותקים ממיהות הנפגעים.

לקריאה נוספת: עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין

אף אם בהגיעו לביתה של המתלוננת ר' לא ידע המערער כי בבית מצויה קשישה, ברי כי עובדה זו נגלתה לו מיד כשיצר עימה קשר [...] בדומה, מיד כשנכנס המערער לדירת המתלונן שבאישום השני נגלתה לו העובדה כי מדובר בזוג קשישים, אשר אחד מהם מסתייע במכונת חמצן.

חרף עובדה זו המשיך המערער והוציא לפועל את תכניתו העבריינית, תוך שהתהלך בדירת המתלוננים כבשלו וגרם למתלונן – באמתלא – לשלוף את ארנקו.

יוצא, כי המערער הוציא לפועל תכנית עבריינית שאינה נעדרת תחכום. תכנית זו נסמכה במידה בלתי מבוטלת על כושרו הפיזי העדיף של המערער ועל ניצול חולשתם היחסים של המתלוננים.

לבסוף, קבע בית המשפט כי עונשו של המערער לא חורג מאמות מידה סבירות של עונש בנסיבות העניין, ועל כן דחה את ערעורו. בית המשפט העליון ממשיך בקו עמו החלו בתי המשפט המחוזיים, והוא הטלת עונשים חמורים יותר בעבירות אלימות הנעשות כלפי קשישים. זהו מסר חברתי חשוב המועבר ע"י בית המשפט.

ליחצו כאן לפניה וקבלת יעוץ משפטי מעו"ד פלילי