פסיקת בגץ לגבי חוק המסתננים
הכנסת חוקקה תיקון לחוק למניעת הסתננות, על מנת להילחם בגל ההסתננות של מהגרים מאפריקה המגיעים ממדינות מוכות, דרך סיני ועד לדרום הארץ.
אותם מסתננים מגיעים לדרום תל אביב ושאר ישובים, אינם עובדים ומהווים בעיה דמוגרפית, תעסוקתית וכלכלית על מדינת ישראל.
בנוסף, אותם מסתננים מעורבים לעיתים בביצוע עבירות פליליות עקב מחסור בתעסוקה, ותנאי חיים קשים. מדובר נכון להיות לערך בחמישים אלף מסתננים.
על מנת להילחם בתופעה, חוקקה הכנסת תיקון לחוק ההסתננות (סעיף 30א) שיורה בין היתר על כליאת אותם מסתננים למשך 3 שנים במתקן חולות שנבנה בנגב, זאת ללא משפט.
אך זה מכבר, בית המשפט העליון קבע כי שלוש שנים היא תקופה ארוכה ולא מידתית, ואין לאפשר כליאה במשך זמן כה רב ללא משפט במדינה דמוקרטית.
עתה, בהתאם לפסיקת בג"ץ, חוקקה הכנסת תיקון חדש לחוק במקום התיקון המתואר שבוטל ע"י בג"ץ. הפעם, קבעה הכנסת בחוק כי מסתננים שהוצא נגדם צו גירוש מהארץ ישהו שנה אחת במעצר במתקן, אך יהיה זה מעצר פתוח בו הם יצטרכו לחתום במתקן (במעין שעון נוכחות) שלוש פעמים ביום. מה שהלכה למעשה מביא לכך שהם ייאלצו להישאר קרוב למתקן מפאת מרחקו הרב (דרום הארץ קרוב לגבול מצריים).
טענות העותרים מול טענת המדינה
בית המשפט העליו ונדרש לדון בסוגיה בבג"ץ 13\7385 איתן מדיניות הגירה לישראל נ' ממשלת ישראל.
טענות העותרים:
העותרים שכללו עמותות ומהגרים רבים, טענו כי גם התיקון החדש לחוק הוא אינו חוקתי משום שהוא סותר את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לטענתם, כליאת אדם בלא משפט גם למשך שנה היא פגיעה לא מידתית בזכויותיו הבסיסיות ביותר של כל אדם באשר הוא אדם.
קיראו בהרחבה בנושא: הזכות לייצוג משפטי
טענות המדינה:
המדינה טענה כי בעיית המסתננים היא בעיה חמורה, ולכן יש לנקוט באמצעים דרסטים על מנת להילחם בה. אותם מסתננים מהווים בעיה דמוגרפית וחברתית קשה המשפיעה גם על אזרחי ישראל.
לטענת המדינה, התיקון החדש הוא מידתי שכן הוא לא כולא את אותם מהגרים אלא מדובר בסופו של דבר "בכלא פתוח" בו הם יטופלו ובו ידאגו לכל צרכיהם.
האמנה לפליטים:
מדינת ישראל חתומה על האמנה לפלטים, והמסתננים מאפריקה מגיעים מאזורי לחימה כגון סודאן, אריתריאה. טענתם של עיקר המסתננים היא כי הם פליטים.
>>> הפורום לענייני פלילים <<<
על כן, בהתקיים מצב לחימה באותן מדינות. מדינת ישראל אינה יכולה פשוט לגרש את אותם פליטים למדינות המוצא עקב חברותה של ישראל באמנה.
הכרעת בית המשפט העליון
הואיל ועסקינן בפסק דין חשוב העוסק בליבתן של זכויות האדם במדינת ישראל ובכלל, התכנס בית המשפט להכריע בסוגיה בהרכב מורחב של 9 שופטים.
עסקינן בסעיף 30א לחוק ההסתננות העומד לבדיקתו של בית המשפט, התיקון קובע שהייה במתקן למשך שנה כאמור.
בית המשפט קבע כי מדובר בפגיעה בזכות לחירות ולכבוד שכן "אין עסקינן רק בפגיעה נלווית לזכות לחירות הקשורה בכפיפות היום- יומית לכללי התנהגות ומשמעת הממשטרים את אורח חייו של המוחזק במשמורת, אלא בפגיעה עצמאית, העומדת על רגליה שלה.
סעיף 30א לחוק מונע מהמסתנן להגשים את מאווייו ורצונותיו, לחבר את סיפור חייו ולהיות אדון לגורלו".
בית המשפט קבע כי למדינה יש זכות לקבוע מי ייכנס אליה ועל כן אומנם הרצון להילחם בתופעה הוא לתכלית ראויה "אולם אין להסיק מכך כי ניתן להחזיק מסתנן במעצר לשם הרתעת אחרים".
בית המשפט קבע כי החוק הוא אינו מידתי משום שהוא פוגע יתר על המידה בזכות לכבוד שחלה על כל אדם באשר הוא אדם ולא רק על אזרח ישראלי.
בנוסף, קבע בית המשפט כי ישנן חלופות טובות יותר אשר יכולות לפגוע פחות בזכויות האדם של המסתננים להבדיל מכליאתם ללא כל משפט.
לדוגמא, הציג בית המשפט את המודל האמריקאי בו יש פיקוח הדוק בדמות מעקב אלקטרוני, וביקורי בית על מסתננים אשר אינם יכולים לחזור לארצות מוצאם.
לקריאה נוספת: מעצר בית - חלופת מעצר ראויה?
"אין ספק כי השילוב בין החלופות השונות למשמורת- מרכזי שהייה פתוחים או פתוחים למחצה, הפקדת ערבות, חובת התייצבות וידווח וניטור אלקטרוני עשוי לצמצם במידה ניכרת את החשש מפני העלמות המסתנן".
בית המשפט קבע כי גם התיקון שמאפשר כליאה למשך שנה, הוא אינו מידתי, בדומה לכליאה למשך שלוש שנים אותה כבר אסר בג"ץ בהליך הקודם. בין נימוקיו, התייחס בית המשפט לעובדה כי בשאר המדינות המתוקנות בעולם הנלחמות בתופעת ההסתננות נקבע תקופת שהייה קצרה בהרבה משנה אחת.
לקריאה נוספת: הגשת ערעור על החלטת בית המשפט
לכן, "התוצאה היא כי פגיעתו הגרעינית והעמוקה של סעיף 30א לחוק בזכויות החוקתיות שרירה וקיימת גם בגרסתו הנוכחית של החוק. פגיעה זו אינה עומדת ביחס ישיר לתועלת המופקת ממנה. ככזו היא אינה מידתית ואינה חוקתית".
תוצאת פסק הדין
בית המשפט הורה על ביטול התיקון לחוק ההסתננות, כאשר ביטולו ייכנס לתוקף כ- 90 ימים מיום ההכרעה- על מנת לאפשר לרשות המבצעת להתארגן בהתאם. פסק הדין ניתן ברוב של 7 שופטים נגד 2 וכלל יותר מ- 200 עמודים.
לפסק הדין השלכות לא מבוטלות, מצד אחד במדינה דמוקרטית לא ראוי לכלוא אנשים ללא משפט. אך מנגד, לא ניתן להתעלם מהמצוקה של תושבי דרום תל אביב וערים נוספות בהן יש ריכוז גדול מאוד של מסתננים השוהים פשוט ברחובות. מצד שלישי, ייתכן ואולי הפתרון הוא שילוב המסתננים ודאגה לצרכיהם להבדיל מכליאתם. ימים יגידו.
לפניה וקבלת יעוץ משפטי מיידי בענייני פלילים ליחצו כאן!