מקרה שהיה כך היה. מדובר בעציר בבית מעצר ניצן שהיה עצור ימים מ18.5.18 עד ה31.5.18 שב31.5 הועבר למעצר עד החלטה אחרת (הדיון הבא ב6.6)
בפרוטוקול מ31.5 ניתן אישור ביהמ''ש להכניס לו ציוד שלא ע''י בן משפחה. לאחר המון המון התעקשויות מול הסוהרים הדבר לבסוף הסתייע. היום באו לרכוש לו בקנטינה טלכרדים וסיגריות כיוון שנאמר שהדבר אפשרי. בבואם לשער הדרומי בבית מעצר ניצן החלו הפניות לכל מיני מספרי טלפון מבלי לשאול לאיזשהו מידע לגבי העציר (ע''מ לברר אולי יש חריג וכו') הסוהרים ביומן התעקשו שלא לנסות להרים טלפון למפקד האגף כיוון שלטענתם הם סוהרי איילון והוא בניצן. באין כל יכולת ליצור קשר עם האגף ולא עם העציר נוצר מצב בו מפקד האגף מאשר (העציר הצליח ליצור קשר אך כבר לא הייתה אפשרות לרכוש) אך הסוהרים מערימים קשיים רבים ביודעין. עציר/אסיר הוא בעל זכויות נקרע לי הלב לנוכח המצב. סלע המחלוקת היה הדרישה של הסוהרים שיצרו איתם קשר מהאגף ולא שהם ינסו להרים טלפון. האם הדבר תקין? האם אין איזושהי חובת סיוע או תום לב?