על משמעותה החוקית של עבירה פלילית
הדין הפלילי הנו מערכת של חוקים, המגדירים את ההתנהגויות (בין במעשה ובין במחדל) המוגדרות על ידי המדינה כפסולות. אלה הן למעשה עבירות פליליות, אותן מבקשת המדינה להוקיע מקרבה, לרוב באמצעות פעולת אכיפה בדמות סנקציה שלילית שתקבע בהתאם לסוג העבירה שבוצעה.
אף שהדין הפלילי נועד להסדיר, על פי רוב, מערכות יחסים בין אדם לחברו או בין אדם למקום, לוקחת על עצמה המדינה את מלוא האחריות לאכיפתו של הדין הפלילי, הן במובן הפיזי (משטרה) והן במובן המשפטי (פרקליטות).
הדין הפלילי במדינת ישראל מושפע מהדין הפלילי הע'ותמני (אשר בתורו הושפע אף הוא מהקודקס הצרפתי) אשר היה נהוג בארץ ישראל עד לשנת 1936 לערך, וכן מהדין הפלילי האנגלי אשר יושם בארץ לאחר מועד זה.
במובן זה, הדין הפלילי במדינת ישראל מהווה חריג לשאר הדינים, במובן זה, שהוא מושתת על יסודות מן המשפט הקונטיננטלי (באמצעות הקודקס הע'ותמני), אך משלב הוא גם עקרונות מן המשפט המקובל (אשר מקורו באנגליה והנהוג במדינות אשר היו תחת השפעת האימפריה הבריטית).
החוק הפלילי במדינת ישראל, מוסדר כיום ברובו על ידי חוק העונשין, התשל"ז 1977, המורכב בעיקרו מרשימה של מעשים / התנהגויות (אשר הוגדרו על ידי המחוקק כעבירות), כאשר בצידה של כל עבירה מוגדרת הסנקציה הספציפית אשר תוטל על העבריין, במידה ויורשע בביצוע אותה עבירה.
ביצוע מעשה שנאסר לפי החוק במדינת ישראל מהווה עבירה פלילית שעונש בצידה!
הנה דוגמא להמחשה: סעיף 368ו' (א) לחוק העונשין, קובע כי "התוקף זקן וגורם לו חבלה של ממש, דינו – מאסר חמש שנים".
בדוגמא לפנינו, תקיפתו של זקן הינה המעשה האסור, בעוד שתקופת המאסר הנקובה הינה הסנקציה השלילית שתוטל על אותו פלוני אשר יורשע בביצוע עבירה פלילית זו.
לקריאה נוספת: מה קובע החוק במקרה של עבירות אלימות במשפחה
בטרם תוטל סנקציה על אותו פלוני אשר עובר עבירה לכאורה, עליו ראשית להיות מורשע על ידי בית משפט מוסמך בביצועה של אותה עבירה.
לצורך כך, מתנהל (בד"כ) הליך משפטי, במסגרתו תובעת המדינה את הענשתו של אותו פלוני, כאשר מנגד, פועל אותו פלוני על מנת לנסות ולהוכיח באמצעות עורך דין פלילי את חפותו מביצוע אותה עבירה או עבירות מיוחסות שבגינן הואשם.
ליחצו כאן לפניה וקבלת יעוץ משפטי בענייני פלילים!
רק אם יורשע אותו אדם, על ידי בית המשפט המוסמך, בביצועה של העבירה המיוחסת לו, תושת עליו הסנקציה השלילית.
בתוך כך, הדין הפלילי הישראלי חורט על דגלו מספר עקרונות יסוד, המהווים מעיין "כללי משחק" על פיהם מתנהל הדיון בעניין אשמתו או חפותו של אדם, וביניהם:
-
אדם הוא זכאי כל עוד לא הורשע בביצוע עבירה.
-
עבירה שלא הוגדרה בחוק, אינה מהווה עבירה (ואם הוגדרה לאחר ביצוע העבירה, לא תחול).
-
אין עבירה בלא קיומו של היסוד העובדתי, קרי, לא די בכך שאדם התכוון לבצע עבירה, אלא עליו לבצעה בפועל על מנת שתיחשב כעבירה על פי הדין.
- על אותו אדם להימצא אשם בביצוע העבירה, ובתוך כך, יש להוכיח קיומם של ארבעה אלמנטים עיקריים: אחריות אישית של אותו אדם לביצוע המעשה או המחדל, כשירות פלילית לעמוד לדין (אדם בגיר, שאינו חסוי או פסול דין, בעל חופש בחירה), הוכחה של היסוד הנפשי, קרי, כוונה/מודעות לביצוע העבירה, ולבסוף, היעדר סייגים לאחריותו הפלילית של אותו אדם (כך למשל, הגנה עצמית עשויה במקרים מסויימים להוות סייג לאחריות פלילית).
הבחנות בין סוגי העבירות הפליליות שבספר החוקים שלנו
ניתן לערוך הבחנה בין סוגי העבירות, במספר מישורים:
א) הדין הפלילי הישראלי עורך הבחנה בין סוגי העבירות לפי חומרתן, על פי הפירוט הבא:
1) עבירות מסוג "חטא" – עבירות מהסוג הקל ביותר, אשר דינן הוא עד 3 חודשי מאסר או קנס בשיעור שאינו עולה על שיעור מקסימלי קבוע.
2) עבירות מסוג "עוון" – עבירות שהעונש הקבוע בגינן עולה על שלושה חודשים אך אינו עולה על שלוש שנים, או קנס בשיעור העולה על השיעור המקסימלי הקבוע.
3) עבירות מסוג "פשע" – עבירות שדינן מאסר העולה על 3 שנים.
ב) הבחנה נוספת ניתן לערוך גם בהקשר להיבט המוסרי – חברתי, כמפורט להלן:
1) עבירות שנאסרו כי הן רעות/בלתי מוסריות (Malum in se). לדוגמא: רצח, גניבה וכד'.
2) עבירות האסורות מעצם האיסור, אך אינן בלתי מוסריות בהכרח (Malum prohibitum ). לדוגמא: עבירות תעבורה מסוגים שונים, עבירות מינהליות וכד'.
קיראו: עקרונות בדיני עונשין לפי שיטת המשפט בישראל
ישנן מספר רב של הבחנות וכללים נוספים בנושא עבירות פליליות ולכן מומלץ לפנות לקבלת יעוץ משפטי אישי בכל שאלה ועניין.