הסדר טיעון במשפט הפלילי
הסדר טיעון, או עסקת טיעון הנו הסכם בדבר סיום ההליכים הפליליים אשר נערך בין רשויות התביעה לנאשם ואשר כפוף לאישור בית המשפט על מנת להיכנס לתוקף ולצאת לפועל.
הסדר הטיעון מהווה למעשה מעין הסכם פשרה בין הצדדים במסגרתו הנאשם מודה בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, כולן או חלקן או בביצוע עבירות פחות חמורות מהן.
ומנגד, הפרקליטות מסכימה להקל עם הנאשם בכך באמצעות מחיקה, הפחתה או שינוי של העבירות בהן מואשם הנאשם ו / או הסכמה לדרישת עונש מופחת בגינן.
לעתים הסדר הטיעון כולל כאמור גם הסכמה בדבר העונש או טווח הענישה שהפרקליטות תדרוש מבית המשפט ולעיתים הסדר הטיעון כולל הסכמה בדבר סעיפי האישום אשר מגדירים את עונשי המקסימום שניתן לגזור על הנאשם תוך שהצדדים מותירים לשיקול דעת בית המשפט את העונש שייגזר בפועל על הנאשם.
כדוגמא למקרים מפורסמים בארץ שבהם נערכו הסדרי טיעון, ניתן לציין את פרשת אמא טאליבאן.
במסגרת עסקת הטיעון שנערכה עמה הודתה בביצוע עבירות התעללות ותקיפה נגד ילדיה בתמורה להסכמת הפרקליטות להשית עליה עונש של חמש שנות מאסר בפועל בלבד תוך הפיכתה לעדת מדינה במשפטו של אליאור חן.
יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר טיעון
יתרונותיו של הסדר הטיעון הנם חיסכון בזמן שיפוטי יקר, חיסכון במשאבים ציבוריים וכן חיסכון במשאבים הפרטיים ובכספיו של הנאשם.
יתרונותיו של הסדר הטיעון באים לידי ביטוי במיוחד גם בתיקים של עבירות קלות יחסית, תיקים שאין בהם עניין לציבור ותיקים שהפרקליטות נתקלת בהם בקשיים ראייתיים משמעותיים.
בנוסף ובמיוחד כאשר מדובר בעבירות מין, עבירות אלימות חמורה, אזי במידה והסדר הטיעון נחתם לפני שלב ההוכחות הדבר חוסך מהמתלוננים והקורבנות של התיקים הפליליים את הצורך לעמוד לעדות ולהיחקר נגדית על ידי הסנגורים של הנאשם.
דבר שלא פעם מלווה בקשיים פסיכולוגיים רבים ומכביד עליהם שלא לצורך מעבר לטראומה שכבר נגרמה להם.
בהקשר זה יצויין כי לנפגעי עבירות מין או אלימות חמורה קיימת הזכות להביע את עמדתם לגבי הסדר הטיעון, אם כי הפרקליטות איננה חייבת לאמץ את עמדתם.
במידה ועמדתם נדחתה על ידי הפרקליטות, רשאים נפגעים אלו לעתור לבג"צ בבקשה לבטל את ההסדר.
חסרונותיו של הסדר הטיעון באים לידי ביטוי במיוחד במקרים בהם נראה שהעונש המוסכם מקל יותר מדי עם הנאשם ואינו מבטא בצורה הולמת את חומרת העבירות המיוחסות לו.
במקרים כאלו לא פעם גם מתעוררת ביקורת ציבורית אשר מלינה על חתימת הסדר הטיעון.
יש הטוענים שהעדפת עסקאות טיעון עלולה גם ליצור תמריץ שלילי בקרב גורמי החקירה שלא להשקיע משאבים בחקירת התיק ולהתפשר יתר על המידה עם הנאשם על מנת להביא להודאתו ולסיום התיק באופן מהיר, דבר שעלול לפגוע בשלום הציבור ובביטחונו.
בנוסף, מאחר שרוב ההחלטות על הסדרי טיעון מתקבלות בהסכמות בין הצדדים באופן חשאי וללא פומביות ושקיפות, אזי קיים יותר חשש לשרירות ולחוסר אחידות.
חיסרון נוסף נעוץ בכך שהלחץ שמופעל לעתים על נאשמים לחתום על הסדר טיעון, תוך איום שאם הם יסרבו להסדר אזי ייגזר עליהם עונש חמור במיוחד עלול לדחוף חלק מהם להודות באשמה על לא עוול בכפם וחרף היותם חפים מפשע.
קראו בהרחבה: אלימות במשפחה
מתי ניתן לערוך הסדר טיעון
ככלל, ניתן לנהל מו"מ כדי להגיע להסדר טיעון בכל שלבי ההליך הפלילי.
החל מחקירת החשוד במשטרה ועד להכרעת הדין או גזר הדין ואף בשלב הערעור.
יחד עם זאת, מטבע הדברים, ככל שההסדר נערך בשלבים מוקדמים יותר כך שהחיסכון הציבורי גדול יותר, כך נכונות הפרקליטות ללכת לקראתו במסגרת הסדר הטיעון ונכונותו של בית המשפט לאשר את ההסדר הנם גבוהים יותר.
עם זאת יצויין כי ניתן לחזור מהסדר הטיעון בכל עת עד לאישור ההסדר על ידי בית המשפט.
מאחר והמדובר בהתחייבות שלטונית, אזי הפרקליטות רשאית לחזור מההסדר רק במידה והאינטרס הציבורי מחייב זאת.
במסגרת הליך בג"צ 218/85 ארביב נ' מדינת ישראל קבע ביהמ"ש העליון כי השאלה האם טובת הציבור מחייבת חזרה מהסדר טיעון תקבע על פי איזון בין אינטרסים שונים הנאבקים על הבכורה, כשהחשובים שבהם הם אמינות השלטון, הגשמת מטרות המשפט הפלילי ושמירה על האינטרסים של הנאשם.
במידה והסדר הטיעון בוטל לא יעשה כל שימוש בכתב ההסדר או באימרה שמסר הנאשם במסגרת המשא ומתן להסדר והם לא יהוו ראיה בהליך הפלילי.
הסדר טיעון מפורסם אשר לא יצא לבסוף לפועל הנו ההסדר אשר נחתם עם נשיא המדינה לשעבר משה קצב, אשר הואשם בביצוע עבירות מין.
במסגרת ההסדר, קצב הודה בביצוע מעשים מגונים בתמורה לקבלת עונש מאסר על תנאי בלבד.
אולם, לאחר שההסדר אושר על ידי בית המשפט העליון החליט קצב במפתיע לחזור בו מהסכמתו להסדר.
כתוצאה מכך המשפט נגדו התנהל באופן מלא ובסופו הוא הורשע ונגזרו עליו 7 שנות מאסר בפועל.
קראו עוד בנושא: עקרונות בדיני עונשין בישראל
כפיפות הסדר טיעון לאישור בית המשפט
כאמור, הסדר הטיעון כפוף לאישור בית המשפט על מנת להיכנס לתוקף ולצאת לפועל.
עקרונית, בית המשפט איננו מהווה צד לעסקת הטיעון ואיננו כבול לה, כך ששיקול הדעת שלו האם לקבל את העסקה או לדחות אותה הנו עצמאי.
במסגרת שיקול דעת זה על בית המשפט לבחון את השיקולים שעמדו בבסיס הסדר הטיעון ולערוך איזון הולם בין ההקלה במצבו של הנאשם לבין אינטרס הציבור עליו אמונה הפרקליטות.
בנוסף, בית המשפט גם איננו כבול לעונש שמתבקש על ידי הצדדים, במידה והוסכם על כזה במסגרת עסקת הטיעון וביכולתו לחרוג ממנו לשני הכיוונים, לחומרא או לקולא, בהתאם לשיקול דעתו.
יחד עם זאת, על פי הפסיקה בארץ על בית המשפט להימנע מדחיית עסקת הטיעון, למעט במקרים חריגים ויוצאי דופן של חוסר סבירות קיצוני.
בנוסף, גם כאשר מוגשים ערעורים על עונש שנגזר בטווח ענישה שעליו הוסכם במסגרת הסדר טיעון, אזי על פי הפסיקה על בית המשפט לערעור להימנע מלקבל את הערעור למעט במקרים חריגים ויוצאי דופן.
ואכן, בתי המשפט בארץ נוטים לאשר ברובם המכריע של המקרים את הסדר הטיעון המובאים בפניהם.
מחקר שנערך בקרב בתי המשפט המחוזיים בארץ ואשר פורסם בשנת 2009 קובע כי 77% מהתיקים הפליליים שנדונו בהם הסתיימו בהסדר טיעון.
ממחקר שפורסם בשנת 2012 עולה כי 76% מהכרעות הדין בבתי משפט השלום וכ-86% מהכרעות הדין בבתי המשפט המחוזיים מתבססות על הסדרי טיעון.
לקבלת ייעוץ משפטי בענייני פלילים חייגו: 072-3360520