הליך השימוע במשפט הפלילי
זכות השימוע בהליך פלילי הנה זכות הניתנת למי שחשוד בביצוע עבירות, במיוחד כאשר מדובר בעבירות חמורות ועבירות שיש עמן קלון ואשר מעניקה לו הזדמנות לנסות לשכנע את רשויות התביעה, בכתב או בעל פה, כי אין מקום להגיש כנגדו כתב אישום בגין עבירות אלו.
בהקשר זה יובהר כי יש להבדיל בין זכות השימוע בהליך הפלילי לבין זכות השימוע הניתנת במסגרת דיני העבודה ואשר מעניקה לעובד שכיר המועמד לפיטורים הזדמנות לשכנע את מעסיקו כי אין מקום לפטרו.
זכות השימוע בהליך פלילי נובעת מההכרה בעובדה לפיה ההחלטה על העמדת אדם לדין והגשת כתב אישום כנגדו, הנה החלטה רבת משמעות אשר עלולה לפגוע פגיעה קשה ומיותרת בנאשם במידה ולא היה צידוק להגישו מלכתחילה, וזאת גם אם הוא זוכה בדין בסופו של דבר.
פגיעה זו עלולה להיות קשה במיוחד כאשר מדובר בביצוע עבירות חמורות ועבירות שיש עמן קלון וכאשר החשוד הנו דמות ציבורית.
על מנת למנוע פגיעה מיותרת כזו, ניתנת לאדם הזדמנות אחרונה לנסות לעצור את כדור השלג שהחל להתגלגל כלפיו עם פתיחת החקירה הפלילית לגביו, וזאת בטרם תתקבל ההחלטה סופית בדבר הגשת כתב אישום כנגדו.
על מנת שהזדמנות זו תתממש כיאות, קובעת הפסיקה כי על רשות התביעה להאזין לטענותיו של החשוד בנפש חפצה ומתוך נכונות להשתכנע ככל האפשר שבדברים יש ממש, כך נקבע על ידי בית המשפט העליון במסגרת הליך בג"צ 4175/06 אלבז נגד היועץ המשפטי לממשלה.
ראוי להדגיש בכל מקרה כי זכותו המלאה של החשוד להגיע לשימוע כשהוא מיוצג על ידי עורך דין פלילי.
במסגרת השימוע, יקבל החשוד הזדמנות להעמיד את התביעה על טעותה, בין אם מדובר בטעות משפטית או טעות ראייתית, אולם זאת לעד גבול מסוים, שכן מוסד השימוע לא נועד להוות תחליף למשפט הפלילי עצמו.
במסגרת השימוע, ניתן לנסות לשכנע את רשות התביעה לא רק להימנע מהגשת כתב אישום, אלא גם על קביעת העילה לפיה יסגר תיק החקירה, אם בשל חוסר אשמה, חוסר ראיות או חוסר עניין לציבור.
לחלופין, ניתן לנסות לשכנע את רשות התביעה לערוך הסדר טיעון לגבי החשוד, במסגרתו יוסכם בין הצדדים במה יואשם החשוד בכתב האישום ואף מהו העונש אליו יעתרו הצדדים במסגרת הטיעונים לעונש.
בשנת 1991 קבע היועץ המשפטי לממשלה הנחיות מפורטות בכתב אשר נועדו להסדיר את סוגיית השימוע, וזאת במסגרת הנחיה מספר 4.3001 שכותרתה טיעון לפני הגשת כתב אישום פלילי (שימוע), אשר תקפה גם כיום, ומתעדכנת מעת לעת.
בין יתר הטעמים לעריכת שימוע לפני הגשת כתב אישום, מציינת ההנחיה כי השימוע מסייע לרשויות התביעה בקבלת החלטה אחראית וצודקת לגבי עצם הגשת כתב האישום, מהות האישום ופרטי העבירות אשר יוחסו לנאשם בכתב האישום.
למרות שלזכותו של כל נאשם עומדת חזקת החפות, עדיין אין להתעלם מכך שהליכי משפט נוטים להתמשך ולהסתעף, באופן שלא פעם כרוך בעינויי דין ונפש. בנוסף, הליך השימוע מוצדק גם מבחינת האינטרס הציבורי, מאחר שנקיטת יתר זהירות בהגשת כתבי אישום, עשויה להפחית את העומס על מערכת המשפט.
בשנת 2000 עוגנה זכות השימוע בהליך פלילי לראשונה גם במסגרת החקיקה בארץ, וזאת עם חקיקת סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, אשר כותרתו הנה ידוע על העברת חומר חקירה לתובע בעבירת פשע.
סעיף זה קובע כי על התביעה להודיע לחשוד שהיא קיבלה חומר חקירה ממנו עולה לכאורה שהוא עבר עבירת פשע, דהיינו, עבירה שהעונש המירבי עליה עולה על 3 שנות מאסר וזאת אלא אם כן פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי העניין, החליטו כי קיימת מניעה לכך.
במקרה כזה קמה לחשוד הזכות לפנות לתביעה תוך 30 יום בבקשה מנומקת להימנע מהגשת כתב אישום כנגדו בכלל או בעבירה מסויימת.
ככלל, הבקשה להימנע מהגשת כתב אישום תעשה בכתב, אולם לעיתים תסכים הרשות התובעת לערוך גם שימוע בעל פה.
עוד יובהר כי למרות שסעיף 60א לחסד"פ מדבר על עריכת שימוע לגבי עבירות פשע, החוק איננו שולל קיום שימוע בנוגע לעבירות אחרות, קלות יותר, כגון חטא או עוון, וגם על פי הנחיות היועמ"ש לממשלה, אין מניעה לקיום הליך שימוע, בכתב או בעל פה, לגבי עבירות אלו.
יחד עם זאת, במקרים אלו הדבר יעשה לפי שיקול דעת התביעה, בהתחשב בין היתר, ברגישות ובמורכבות התיק.
ההודעה לחשוד לפי סעיף 60א לחסד"פ מתבטאת בפועל בשיגור מכתב טכני ולקוני מטעם הפרקליטות או המשטרה, אשר כותרתו מכתב ידוע לחשוד.
מכיוון שמכתב זה, כמו גם לשון סעיף 60א לחוק עצמו, אינו מציין כלל את המילה שימוע, לא רבים מקרב החשודים מבינים את משמעותו של מכתב זה, ובכלל זה את העובדה לפיה עם קבלתו מתחיל מרוץ הזמנים של 30 יום, שבמסגרתו עליהם לפנות לרשות התביעה בבקשה מנומקת מדוע עליה להימנע מהגשת כתב אישום כנגדם וכי אי עמידתם במרוץ זמנים זה עלול להוביל להגשת כתב אישום כנגדם ללא הודעה נוספת.
הפרת זכות השימוע על פי סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי מהווה על פי הפסיקה פגם מהותי היורד לשורשו של עניין. שכן, מדובר בזכות יסוד של כל נאשם, שהיא חלק מזכותו להליך הוגן, וכבר נפסק לא פעם כי הזכות להליך הוגן חשובה לא פחות מהזכות של גילוי האמת.
לפיכך, בהעדר נסיבות מיוחדות וכשאין חשש לפגיעה ממשית באינטרס ציבורי, הפרת השימוע יכולה להביא לביטול כתב האישום. במקרה כזה תהיה התביעה רשאית להגיש להגיש בשנית כתב אישום כנגד החשוד, אם כי אף הוא יהיה כפוף לקיום זכות השימוע.
לחילופין, יתכן שבית המשפט יורה לתביעה לערוך לנאשם שימוע מבלי לבטל את כתב האישום נגדו, וזאת תוך שימוש בדוקטרינת הבטלות היחסית, לפיה הפגיעה שתיגרם לאינטרס הציבורי באם החלטתה של הרשות תבוטל חמורה יותר מהנזק שייגרם לפרט שזכותו הופרה.
עוד בנושא: סגירת תיק פלילי לפני הגשת כתב אישום
